כולנו, כבני אנוש, חוקרים מיניות בדרך זו או אחרת, השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים להסכים לחוות את העוצמות שהחוויה הזו מביאה איתה: פסגות העונג ועוצמות הכאב, האהבה, האורגזמה, האכזבה והבדידות, הגוף והחדירה, חובות התפקוד ובגידת הגוף.
תהליך ריפוי שקשור בקשיים סביב המיניות שלנו, כרוך במסע דרך כל הנקודות הללו, כשבראשם הטראומה, האשמה, הפחד והרצון להיות זכאים לאהבה "רובינו באים משייכות פצועה," כותב דני לסרי בספרו הנפלא 'מסה על הזוגיות' בהוצאת תלמוד נפש "צמאים כל כך לאהבה , זקוקים נואשות לתשומת לב, עסוקים בעצמנו ובנסיונות שכנוע שאנו ראויים, אחוזים בצורך הדוחק לזכות בניצחון בעולם מנוכר זה…"
המיניות שלנו, כמו ילד קטן מבקשת לגיטימציה, ביטחון ונראות וככל שאנו גדלים היא מבקשת את כל אלה מהעולם ובני הזוג שלנו ובו-זמנית מעצמנו.
תשומת לב, נראות, תחושת הזכאות והשייכות, הן שמנהלות אותנו והמיניות שואלת אותי ואת בן/בת הזוג שלי :
האם יש לי מקום אצלך?
האם את רואה אותי?
האם אני ראויה?
האם אני לגיטימית בהיותי ובהעלמי?
שאלות הליבה ששוכנות בקרקעית החוויה המינית נשאלות - במודע או שלא במודע - אל מול ההורים שלנו, בן/בת הזוג, העולם והמטפל.
החלקים שקשורים לתהליך המיני שלנו נעים בתוכנו ומחפשים דלת נפתחת, מקום לנוח בו, בית וקבלה.
מהלך טיפול מיטבי יסייע למטופל להכיר בכך שהדיאלוג אותו הוא מנהל עם בן/בת הזוג שלו הוא למעשה שחזור של דיאלוג שנוהל אל מול ההורים או המשפחה וכיום מתנהל בתוכו ולכן, כשמטופלת היא תוהה האם בן הזוג שלה נמשך אליה ייתכן והשאלה היא : אל מה בתוכי אני לא נמשכת.
כשהוא מבקש שהיא תראה את הגבר שבו ייתכן והשאלה היא האם אני רואה או עושה מקום לגבר שאני?
הציפיה שבן הזוג ישקם את נפשנו הפצועה ויעשה לה מקום משאירה אותנו במקום ילדי ותלותי אבל, מהלך של גדילה ועבודה עם השאלות הללו מאפשרים התבוננות, העמקה ולקיחת אחריות.
בתהליך של ליווי מקצועי, חיפוש אחר ההדהוד של מערכת היחסים החיצונית אל זו הפנימית מאפשרת להבין טוב יותר את הקונסטלציה הרגשית של המטופל ולכוון את נקודת המבט פנימה במקום החוצה. שאלות כמו: האם יש לתשוקה שלי מקום בתוכי? האם אני מסכימה לקבל אותה כמו שהיא, לראות אותה, ולאפשר לה את התנועה שנכונה לה? נכונות בכל שלב.
ההכרה בכך שכל הטענות שאנו מטיחים בעולם הן הדהוד למערכות יחסים פנימיות בתוכנו היא צעד עצום בתוך תהליך.
ההבנה שהקושי הזוגי איתו מגיע המטופל הוא למעשה הדהוד למערכת יחסים פנימית בינו ובין חלק בו מייצרת סיפור חדש בו למשל :
גבר שחווה בגידה בזוגיות, רוב הסיכויים שבוגד גם בעצמו
אישה שאינה מסופקת מבעלה, כנראה מתעלמת מחלק בתוכה לו היא אינה מאפשרת עונג
גבר שחש בלתי נראה כנראה לא רואה חלק בתוכו
זוגיות שיש בה נתקים, כנראה מספרת על מערכות יחסים מנותקות של כל אחד מבני הזוג עם עצמו.
היתרון בעבודה שאינה טיפול זוגי מאפשרת למטופל לחזור לנוכחות רחבה ולשים לב לסיפור אותו הוא מספר לעצמו ולהתמקמות שלו בתוכו.
כמה קל להאמין שאני הבריא והיא הדפוקה, אני הנורמלית והוא הפגום, אני הקרבן והוא המאיים, אני הדחוי והיא המרחיקה. אבל, כמה חשוב לראות את המשמעות של ההתמקמות הזו עבור הקונסטלציה הרגשית שלי ולתהות: מה מאפשר לי המיקום הזה, מה משתחזר בתוכי, מאיפה אני מכיר סיטואציות דומות בחיי ואיזה חלק בי מאפשר את ההישנות של כל זה.