מיניות נשית בגיל המעבר

אבחנתי את עצמי כסובלת מתסמינים של גיל המעבר כבר לפני 8 שנים (כיום אני בת 54), ומכיוון שאני עדיין מוגדרת בפרה-מנופאוזה, אני מרגישה שיש לי וותק מטורף בלהיות בגיל המעבר על כל תסמיניו. 

בנוסף, כבר שנים אני בעמדה הקורבנית (מותר לי, אני בגיל המעבר) שהנשים שנולדו בעשור שלי, הגרילו את התקופה הכי גרועה להיות בחוסר יציבות הורמונלי: קורונה, מלחמה, וילדים לפני/אחרי/תוך כדי שירות צבאי (עם חברים שנרצחו בנובה/נפצעו או נהרגו בשירות צבאי).

את המיניות שלי אני חוקרת עשרות שנים אבל, גיל המעבר הוסיף לה גוונים שלא ציפיתי להם.

חשבתי, שכמו בכל נושא שבו עשיתי עבודת עומק ש'לי זה לא יקרה', אבל טעיתי. התברר לי שגם אני לא מחוסנת מפני רכבת ההרים הרגשית שמגיעה עם השינויים ההורמונליים. 

גיליתי שגם אישה סופר-מינית כמוני יכולה להפוך לנציב מלח, שלמרות החיבור היומיומי שלי לתשוקה, אמצא את עצמי מנותקת לחלוטין מהאגן שלי, ולהיפך: שאני יכולה להישטף בגלי הורמונים, רק כדי למצוא את עצמי מוטלת על החוף מותשת ומבולבלת. 

כבר שנים שאני מלווה חברות וחוקרת בקליניקה נשים בגילי: נשים שעוברות את גיל המעבר וכאלה שבמנופאוזה. אני קוראת ספרים עיוניים ושותה אינספור פודקאסטים. בגופי התנסיתי במגוון טיפולים טבעיים שחלקם הקלו את המצב, והתנסיתי בטיפולים הורמונליים שלא היה מותאמים.

כשאני מנסה לנסח מה אני יודעת על מיניות נשית בגיל המעבר אני מגלה ש, כמו הגיל הזה והמצב הרגשי שהוא מייצר, כך גם קשה מאד להגיד משהו אחד ברור שיהיה רלוונטי לרוב הנשים. 

המיניות שלנו בגיל המעבר מושפעת ממצבנו הזוגי/משפחתי בגיל המעבר ומאפייני מנופאוזה של נשים בזוגיות ארוכת שנים, שונים לחלוטין ממאפיינים של נשים רווקות, אלה שהתגרשו והן בזוגיות פרק ב' ג' ו -ד', ואלה שהגיעו לגיל הזה מתוך מערכת יחסים פתוחה, זוגיות אלימה, תקשורת מקרבת וכו'.

מה שמעניין בגיל המעבר הוא שבשונה מרוב התהליכים הרגשיים שאנחנו עוברות בחיים, בהם נוכל להסיק על ההמשך מתוך דפוסים קודמים, מבנה המיניות שלנו בגיל המעבר הוא כאוטי: 

לפעמים דווקא נשים שהיו בזוגיות סקסית ויציבה, ימצאו את עצמן סגורות לחלוטין, ואלה שהיו קפואות רוב השנים, יחוו התעוררות שתסחוף אותן ואולי אפילו תחווה כאירוע חזק, מפתיע וטראומטי. 

ידוע שבגיל המעבר התנודות של האסטרוגן, העייפות, הרגישות המוגברת והרצון לומר 'תניחו לי' מגבירים את הווליום. 

ידוע שאנחנו הרבה פחות מרצות בגיל הזה כך, שמי שאצלן המיניות הייתה חלק מ'לשמור על שלום בית', ימצאו את עצמן מפסיקות לשחק את המשחק. לאלה מצטרפים: שחיקה בזוגיות, גלי חום, עצבים, דיכאון, יובש בנרתיק, פטריות ואגינליות, מערכת יחסים עגומה עם הגוף - שגורמים לנו לִרְצוֹת ולְרַצּוֹת פחות.

בנוסף, אלה מאיתנו שכל חייהן הפוריים גלשו בנינוחות על הסייקל הטבעי והמוכר של עוררות בימי הביוץ והשתבללות בימי הדימום, נאלצות להמציא את הגלגל מחדש. בתוך הפרידה מהסייקל הטבעי, הן מוצאות את עצמן ברכבת הרים פיזית, ייצרית ואנרגטית שאין בה שום הגיון. קשה לתקשר את החוויה הזו לעצמינו, כל שכן קשה לתקשר את זה לבן הזוג.

הזכות לומר 'עכשיו אני'

נשים רבות מוצאות את עצמן נפרדות מדפוסי ריצוי דרך נסיעות לחו"ל, מציאת תחביב או מקור נוסף לתשוקה מחוץ לבית, ובעיקר הזמן שהתפנה (הילדים שגדלו) והזמן שעוד נותר ('לא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות'), מזמין חקירה עצמית.

בזוגיות שאין בה תקשורת ואינטימיות רגשית, קשה לעשות מקום לפרסונה החדשה שהגיעה ולפעמים, נמצא את עצמנו מגדירות גבולות מחודשים דרך הזכות על גופנו. נשים רבות יגלו שהן בוחרות להגיד 'לא' למיניות לאו דווקא כי לא בא להן סקס, אלא כי נמאס להן להגיד 'כן'.

הזכות על גופי היא הגבול הראשון אותו אנחנו לומדות שוב ושוב לאורך החיים, וגיל המעבר מעבה את הקו שהרשינו לו להיות דק -לפעמים דק מדי- לאורך שנים של זוגיות.

בכלל, ישנו פער עצום בין נשים שמגיעות לגיל המעבר מתוך זוגיות של שנים, לבין נשים רווקות, גרושות או בפרק ב'. 

נשים שחיות בזוגיות ארוכת שנים

אלו שחיות כבר שנים בזוגיות מונוגמית, מוצאות שהשעמום מהרוטינה המינית מגביר ווליום עם השנים. 

זוגות שלא השקיעו בקשר המיני בעשורים הקודמים, מוצאים את עצמם מגיעים לשלב של 'לעשות וי' רק כדי ליצור שקט תעשייתי. 

על הזוגיות משפיע גם גיל המעבר השקט של הגבר (אנדרופאוזה), שמשנה דפוסים מיניים ורגשיים אצל בן הזוג. אצל חלקם זה בא לידי ביטוי במצבים רפואיים מורכבים, בעיות תפקוד וירידה בערך העצמי. 

מיניות של נשים בזוגיות ארוכת שנים מושפעת מאד גם מגילאי הלידה, ויש הבדל בין מי שילדה בגיל צעיר והיא אמא לבוגרים, לבין מי שילדה מאוחר ואמא לפעוטות או אפילו מיניקה עדיין.

הלילות קשים יותר, ואצל זוגות רבים נחרות או קשיי שינה גורמים להפרדת המיטות והחדרים - כל זה עוד לפני שדיברנו בכלל על ההיסטוריה המינית של הזוגיות:

האם אנחנו זוג שסקס מעולם לא היה החוזקה שלו, או שיש לנו אל מה לחזור.

ישנן נשים שחוות עצירה אל מול בן הזוג אבל תשוקה חזקה אל גברים מחוץ לזוגיות. גלי הארוס הללו הם חזקים באותה מידה שבה העצירה של המיניות יכולה להיות עוצמתית, ולפעמים, היצר מוביל לבגידה או הזמנה לפתיחת הקשר.

נשים גרושות או בפרק ב'

בשונה מהבעיות המאפיינות מיניות של נשים נשואות, הנושאים שאיתן מתמודדות נשים גרושות או רווקות בגיל המעבר, הם שונים. 

רבות זקוקות לזמן התאוששות מהפרידה (רגשית, משפחתית וכלכלית) אבל עם הזמן, הן מגלות שהמיניות שאולי הן הספידו - חיה ובועטת. אלה בעיקר נשים שעשו או בוחרות לעשות עבודה עם נושא התשוקה והיצירה בחייהן, ויש אפילו את אלה שמוצאות את עצמם בתקופה מאנית של גילוי המיניות והנשיות דרך סדנאות ומאהבים. 

נשים אלה זוכות להכיר את המיניות של עצמן בגיל הזה, ללא הצורך לספק או להגיב למיניות של אדם נוסף. עבור חלקינו זו הזדמנות לפצות על שנים של דיכוי, חוסר סיפוק ועונג אבל בעיקר, זו הזדמנות לקשיבות פנימה: מתי בא לי ומתי לא. 

חלקן - וזה קורה גם אצל הנשואות- חוות התעוררות ספונטנית של הקונדליני (רמת ארוס גבוהה, רטטים ואנרגיה חזקה שמגיעה מאזור האגן. מורגש כמו חרמנות אינסופית במקרה הקל, או אורגזמה שלא עוצרת - במקרים הקשים). גם כאן, כשאין ליווי או ידע על הנושא הוא אפילו עלול להיחוות כטראומטי לגוף ולנפש.

אל קליניקה לטיפול מיני מגיעות בעיקר נשים שנמצאות בקצוות של הספקטרום: 

1. אלה שהתעוררה אצלן המיניות והן מנסות להתנסח בתוכה: להבין את התשוקה, העונג, והאופן שבו הן רוצות לפגוש פרטנרים/ות נוספים/ות.

2. אלה שהמיניות נסגרה אצלן, והן מנסות למצוא נתיב שיאפשר לשמור את הזוגיות אבל בו-זמנית להישאר נאמנות לעצמן.

3. נשים שמבקשות לחקור את התשוקה של עצמן ולפתוח את הקשר בלי לוותר על הזוגיות. 

עבודה רגשית על המיניות עוברת דרך חקירה של ציר הזמן המיני, חקר התשוקה, חניכה למיניות בריאה, מערכת היחסים עם עונג,הקשבה לרחם, לאיבר המין, גוונים של טראומה וגבולות. 

העדיפות שלי היא לקבל לתהליך נשים שעשו עבודה רגשית בעבר, כאלה שחקרו דפוסי היקשרות, דפוסים רגשיים ובעיקר, טראומות מיניות. 

כל אלה הם בולענים של כל תהליך רגשי, וקשה מאד יהיה להגיע אל הקצוות הרוטטים והביישנים של מיניות כשהללו נוכחים בעוצמות בשדה.