בכל רגע של חיים אנושיים קיימת מורכבות עצומה, שאינה גלויה עדיין והיא זמינה לנו בהתחלה רק כאיכות תחושתית לא ברורה. לכן כשאנו נכנסים לאיכות התחושתית של הרגע – יש עולם שלם של מורכבות עצומה ומדויקת. כשאנו אומרים משהו, כל דבר, הוא נובע מהמורכבות העצומה הזו (implicit intricacy), לכן אנו יודעים רק את הקצה של מה שאנו מתכוונים אליו. ההתמקדות פותחת עבורנו את היותר.
(מתוך: שיחה של ג'נדלין עם אן)
 למרות שתחושה גופנית כזו (למשל לגבי אדם שאתה מכיר) מגיעה כהרגשה אחת, אנו יכולים להרגיש שהיא מכילה מורכבות. אני רוצה להסביר אמירה זו.
 תחושת הגוף שלך לגבי האדם שאתה מכיר מכילה את כל ההיסטוריה שלך עם אותו אדם ואת מה שאתה מייחל לו עם אותו אדם. היא מכילה גם את מה שאותו אדם מעורר בך וחלק מהצרות הלא פתורות שלך. כמו כן נמצא שם גם האופן המדויק בו אתה מחבב ולא מחבב את אותו אדם, ועוד הרבה. הרשו לי לאסוף את כל הדברים האלו יחד ולקרוא לזה "מורכבות." אתה עשוי להיות מסוגל לחשוב שלושה או ארבעה מהדברים האלה, אבל רובם נשארים חבויים בפנים. תחושה גופנית כזו מכילה מורכבות מובלעת (implicit intricacy). 
 למורכבות המובלעת אין עדיין חוטים או חלקים נפרדים. עם זאת, מאוחר יותר, כאשר הם מופיעים בנפרד, אנו אומרים שהם כבר היו שם בתוך התחושה הבודדת שהיתה לנו בהתחלה.
אתה יכול לחוש שישנה מורכבות מובלעת גם אם אתה לא מצליח לחשוף אותה, גם אם אתה לא מצליח לפתוח אותה ולהיכנס פנימה. אני משתמש במונחים "לפתוח ולהיכנס". סוג זה של תחושה גופנית הוא שער. אם נפתח אותו ואם נכנס, אפשר לצעוד צעדים רבים פנימה.
לאנשים רבים יש בימינו חוויות מורכבות שעבורן אין לשפה מלים וביטויים. אנו משכללים ומעדנים ביטויים חדשים לחוויות האלו. זה משהו שרק משוררים עשו פעם. עבור רוב האנשים, היכולת לעשות זאת היא בגדר התפתחות מרגשת של האדם. זהו שלב חדש. מובן שלא כל כך קל להתנהל אתו, אבל בתחום אחר תחום של החיים מתחילים להיווכח שהטרחה כדאית.
המורכבות של החוויה האנושית מתגלה בכל תחום אנושי. מאחורי כל שגרה חברתית מפורקת, שבורה, ישנו שדה חדש של מורכבות חווייתית. אנו לומדים איך להתנהל בטריטוריות החדשות האלו, לא על ידי אכיפת מערכת חדשה של כללים והרגלים אלא מתוך כניסה לתוך ודיבור מתוך מורכבות חווייתית. (מתוך: Fitting in, Pouring out and Relating)

תרגמה – דנה גניהר