שליטה וחוסר שליטה במיניות

אנחנו מתקשים לשלוט בזמן הגמירה שלנו

בעוצמת האורגזמה

במידת המשיכה שיש לנו לזה או לאחר

אנחנו לא שולטים בפנטזיות שלנו

בתגובה של הגוף

בהתמכרויות המיניות שלנו

אנחנו רוצים לשלוט בכל אלה ואנחנו גם לא*

סוגיות של שליטה וחוסר שליטה הן פעמים רבות לבה של המיניות שלנו. הן הקושי שיש לנו עם הפנטזיות שלנו כשהן קשורות בכאב, חוסר אונים, אונס או סקס עם זרים, הן הדיאלוג שיש לנו מול התמכרות לפורנו או לאוננות, הן אלה שמביאות את התסכול אל מול קשיי תפקוד ואופן האורגזמה והשפיכה.

כשמאחורינו אלפי שנים של דת ותרבות, הציר עליו הציווי המיני נע הוא ברור: חופש ושחרור יצרים אל מול, איפוק ופרישות. שליטה או חוסר שליטה ביצר המיני.

"כל החברה הזאת תלויה בדבר אחד והוא הדחקה מינית. אחרת, הכלכלה תשתבש ותקרוס, המלחמה תיעלם מהעולם, ואיתה כל מנגנון המלחמה. הפוליטיקה תהפוך להיות חסרת משמעות, והפוליטיקאי יאבד מחשיבותו… יש כאן אסטרטגיה סמויה: חייבים להדחיק את המין, אחרת כל מבנה החברה יקרוס מיד... הקומוניזם נכשל, הפשיזם נכשל, הקפיטליזם נכשל. כל ה"איזמים" כשלו, כי עמוק בפנים כולם בנויים על הדחקה מינית. בנקודה הזאת אין כל הבדל - שום הבדל בין וושינגטון למוסקבה, בין בייג'ינג לדלהי. כולם מסכימים על דבר אחד: שיש לשלוט במין ולא להתיר לאנשים להנות הנאה תמה ממנו" אושו

אושו מניח שצריך לשחרר ברמה הקולקטיבית אבל מה ברמה האישית?

כולנו חווים בתוך עצמנו את ציר ה'שליטה חוסר-שליטה במיניות' והמיקום שלנו על הציר הוא זה שיקבע עד כמה אנחנו מתוסכלים מהמצב, כמה אנחנו מרגישים שאנחנו זקוקים לשלוט בו, או להיפך, עד כמה היינו רוצים ללמוד לשחרר. שאלות שקשורות במינונים ואיסורים עולות באופן מודע פחות או יותר מספר פעמים ביום בתוכנו.

-האם אני מאונן יותר מדי ?

-האם אני חרמנית מדי?

-האם החולצה הזו חשופה?

-האם איבר המין שלי 'ייצוגי' מספיק?

בתוך השאלות האלה יש קול שיפוטי שמניח שיש 'נכון' ו'לא נכון' והוא זה שקובע עד כמה המיניות שלי נורמלית.

הקול הזה, הוא שמביא רבים לכורסת הטיפול כדי לתקן את הדרוש תיקון או לפחות למצוא שלווה מהמאבק האינסופי שמתחולל בתוכם.

מאבקים הם סמל ההיכר של המיניות: בין אם בממלכת המיניות האנושית ובין אם בממלכת החיות.

היכולת להכניע, האפשור להיכנע.

באופן מקביל אותם מאבקים זוכים לייצוג בתוכינו, במערכת היחסים בין החלקים השונים.

כמה היינו רוצים לשלוט במיניות שלנו כך שתפסיק להיות מביכה במקרה הטוב או מאיימת במקרה הרע, וליצור לנו מיניות מדוייקת.

החלק ששולט, כמה לשקט, לריסון, למידתיות אבל, לצערו, מה שהופך את המיניות שלנו למקור כל כך משמעותי של עונג וחיות, הוא הצד הפראי והלא ידוע של הייצר שלנו.

מהות הטבע המיני שלנו היא חופש, אבל בעיני החלק שרוצה לשלוט, אותו יצר מיני נתפס כחלק צעיר, ולא מפותח. אותו חלק שאומר 'שליטה', מחזיק את המודעות שלנו שבה אינספור אספקטים רגשיים נוספים שקשורים בהיסטוריה המינית שלנו, בחינוך, רגש, אינטימיות זוגית, גיל וניסיון - ויש לו דעה מאד ברורה לגבי הדרך בה היצר אמור להיות מובע.

וכך, עומדים להם שניים ליד שער החופש המיני:

אחד אומר, תעשה טובה, תשחרר

שני אומר, חבר, אתה חסר, אבל אני כאן המבוגר האחראי

החלק השומר

ההקשבה ההתמקדותית, בשונה מטכניקות אחרות, חפה מאפיון קודם ומסכמטיקה: הקול שעולה עכשיו, החלק או הדימוי, הם משהו שיש להקשיב לו בפני עצמו ברגע זה כמעט ללא סיווג.

הקולות היחידים שכן מאופיינים התמקדותית כ'טיפוסים' בפני עצמם, הם המבקר הפנימי והשומר.

החלק השומר על המיניות שלנו הוא זה שמבקש לשלוט ולאלף. הוא זה שמבקש שלא נצא מפרופורציות, נשחרר, נגמור נחשף או נגזים. הוא אומר לנו ש'צריך' לעשות שינוי: להפסיק / להתחיל / להרגיע / להבעיר / להבין / לשחרר...

רוב המתמקדים שמגיעים לתהליך יקראו לו ה'מיינד' למרות שלא תמיד אותו חלק יורגש או ידבר מתוך הראש אבל לרוב, האיכות שלו תהיה מפותחת יותר ומנוסה.

כשמקשיבים לו, לרוב אותו חלק נשמע למוד ניסיון כשלפעמים האינטונציה שלו ממש מזכירה את אחד ההורים שלנו. לפעמים הוא חלק שמציג את עצמו כזה שמחזיק פגיעה שחווינו בעבר, ולאלה שמחוברים למקומות הללו - הוא גם יכול להגיע כסיפור של חוויה מחיים קודמים או אירוע קונסטלטיבי שאינו שייך לנו.

בין אם זה קול הורי או חלק מצולק בתוכנו, לרוב, אותו חלק יודע וזוכר עבורנו משהו חשוב ותפקידו הוא לשמור על הגבולות שלנו ולוודא שאותו מקרה לא יחזור על עצמו.

החלק השומר אינו רע או טיפש. הוא יודע עד כמה הויתור על החופש והחיות פוגעים במערכת שלנו אבל, מבחינתו, אותו אירוע שקרה היא חמור במידה כל כך מהותית, שהישנות שלו, היא נזק חמור אפילו  יותר.

לדוגמה, ד' שכבר שנים נשואה לגבר שאינה מסוגלת לאפשר לו לגעת בה "כל הגוף שלי מתכווץ כשאני חושבת על זה" היא מספרת ומודה שאפילו הנוכחות שלו לידה על הספה בסלון סוגרת אותה מחשש שאולי, מגע מקרי יתרחש והוא ירצה או ינסה לקיים יחסי מין.

ד' חוותה אינספור פגיעות קטנות בחוויה המינית שלה כילדה שגדלה בקיבוץ והתבגרה בעיר הגדולה ועכשיו, בתוך שמונה שנים של אינטימיות זוגית, חלק למוד ניסיון בתוכה אומר 'בשום אופן לא'.

נשים וגם גברים כמו ד' מגיעים לתהליך מיואשים.

אותו חלק שומר יצר לאורך השנים סגירה הדוקה יותר ויותר פיזית ורגשית, והיכולת ליצור לבד שינוי בשלבים הללו, היא כמעט בלתי אפשרית.

הקשבה

"תגידי, פעמיים בשבוע, זה נורמלי??"

זו השאלה השכיחה ביותר שהייתי פוגשת כשהרצתי לפני כ-15 שנה על מיניות בריאה וכבר אז ידעתי שזו לא השאלה האמיתי שאותו אדם רוצה לשאול ושמתחת מבצבצת השאלה האמיתית : "תגידי, אני נורמלי, הזוגיות שלי בסדר, המיניות שלי תקינה ביחס לשאר?"

ביקורת ושיפוטיות הולכות יד ביד עם החוויה המינית. משהו שם תוהה עד כמה אנחנו 'תקינים'.

אותו מבט בוחן אותנו ומודד כל הזמן ביחס לדימוי החברתי / החינוך שקיבלנו / החברה / החבר'ה.

אותו חלק ספג הרבה לאורך השנים והוא דואג לנו שנשאר 'בסדר'.

בנוסף, לעיתים קרובות השדה המיני מחזיק פגיעה שנחוותה לפני שנים או הצטברות רגעים של חציית גבולות פיזיים או רגשיים.

תהליך עומק ושינוי קשור בהקשבה לכל מה שטמון בחלק השומר/השולט. מכיוון שעצם מהותו של השומר היא להחזיק עבורנו חלק מהסיפור שאינו מודע לנו, אופן הפיכת הסיפור לגלוי ושחרור השומר מנטל השמירה - היא עניין מורכב ועדין.

אחרי יצירת מרחב בטוח תהליך התמקדותי מאפשר לשומר לספר בקצב שלו את נקודת מבטו על הדברים, את הפרטים שכרגע נכון לו לחשוף, והדרך בה נכון להם להחשף אל המערכת הרגשית המודעת.

השומר הוא גם זה שיודע את הקצב הנכון לעבודה ולריפוי בהמשך התהליך ומה הוא השלב הבא שיוביל לשינוי.

הציפיה מתהליך כזה היא שבסיומו שינוי במיניות יקרה באופן טבעי.

התנועה החוצה קורית באדוות:

הקשבה למורכבות הפנימית ובניית נוכחות רחבה

הקשבה ליצר ולמקומות של חופש בתוך תנועת החיים

בניית מיניות קשובה עם אדם נוסף

(במידה והמיניות הזוגית אינה בטוחה או מאפשרת המשך עבודה, לפעמים בשלב זה נכון לעבור לתהליך נוסף כמו טיפול זוגי, עבודה רגשית הכוללת מגע גופני - ועוד).

היופי בתהליך הזה הוא ההסכמה להיות עם כל החלקים: זה שרוצה לנוע, זה שאומר לשמור, התשוקה, המציאות הזוגית והקצב הנכון. תהליך קשוב מאפשר להיות ככל שניתן עם החלקים המרכיבים את הזהות המינית שלנו, ולמצוא את התנועה הנכונה קדימה.

תפקיד המלווה כאן הוא לא להיות נבון או לדעת על קשיי תפקוד, מיניות נורמטיבית, ותקשורת זוגית. דעתו והשכלתו אינם רלוונטים. מה שכן משמעותי כאן היא היכולת שלו להפתח לסיפור ולאפשר לעוד חלקים ולעוד עומק להגיח.

התמקדות אינה ייעוץ. להיפך, הממקד, מנוסה וחכם ככל שיהיה, לעולם אינו יודע עבור המטופל מה נכון ודעה מושכלת שלו, עלולה להביא עוד קול שיפוטי לשדה שכבר שנים טובע בביקורת.

מרחב חופשי וסקרן הוא הסוד לשינוי וככל שנשהה בו ונלמד להכיר את ציר ה'שליטה' 'חוסר-שליטה', ירגע המאבק הפנימי ויווצר שקט למיניות הייחודית שלנו - להגיח.

*כל הנאמר כאן מתייחס אך ורק לחקירה רגשית של מיניות הנמצאת בספקטרום, ללא התייחסות  למקרי קצה המוגדרים כהפרעה נפשית או עלולים להוביל לפגיעה פלילית באחר.